האם את מכירה את המצב שבו ילדך עושה משהו את מסבירה בצורה רכה וברגע שבעלך כועס עליו אז את מתחילה לרחם על הילד?
האם את מכירה מצב שבו את כועסת על ילדך בעלך אומר 'זה לא נורא כל כך' ואת מתחילה להרגיש כעס כלפי בעלך שלא משתף פעולה איתך ולא מבין אותך?
האם את מפחדת שבן זוגך יקלקל את החינוך שלך?
בואי ונראה דוגמה אחת. יש לנו בני זוג. הילד שלהם לא מוכן להתלבש לבד בבוקר. הבעל מתעקש שיתלבש לבד והאימא מוותרת ומלבישה את הילד. בין בני הזוג נוצר קונפליקט כי יש להם הרגשה שהצד השני לא מבין אותם ולא מתחשב בהם. לדעתם הצד השני - עושה את הנורא מכל (זאת אומרת, הבעל חושב שהכי נורא במצב הזה - לוותר, והאמא חושבת שהכי נורא במצב הזה - להתעקש).
בואי נראה מה עומד מאחורי ההתנהגות של הבעל. יש לו שיחה לא מודעת בראש. וכך זה נשמע: ילד לא מוכן להתלבש לבד; הוא חייב לדעת להתלבש בעצמו כדי להסתדר בחיים - כדי שלא יהיה תלוי באף אחד - כדי שיהיה עצמאי ומחליט לעצמו - כדי שיהיה מאושר.
עכשיו נראה מה עומד מאחורי ההתנהגות של האשה. גם לה יש שיחה לא מודעת בראש. כך נשמעת השיחה שלה: ילד לא מוכן להתלבש לבד ולכן לא צריך ללחוץ עליו - כדי לאפשר לו לגדול באווירה נעימה - כדי שיהיה לו נעים - כדי שהוא יוכל בעתיד לעשות זאת בכוחות עצמו - כדי שיהיה מאושר.
בעצם ברגע שניתחנו את הכוונות החיוביות של שניהם - אפשר לשים לב שיש לשני בני הזוג מטרה אחידה ומשותפת - שילדם יהיה מאושר. הם בטעות חושבים שיש רק דרך אחת ללכת בה כדי להגיע אל האושר.
איפה הבעיה? הבעיה כאן שהילד מסתכל עליהם ורואה שתי גרסאות סותרות. פעם דורשים ממנו להתלבש לבד, ופעם מלבישים אותו. מצב כזה עלול ליצור תסכול אצל הילד.
לכן הפתרון זה לשבת בשיחה זוגית ולמצוא דרך שלישית. דרך שמתאימה לשלושתיכם. זאת אומרת תמצאו פתרון שלישי שבו גם הבעל חושב שיגרום לילדו להיות מאושר, גם האישה חושבת שפתרון כזה יגרום לילדה להיות מאושר ומתוך כך גם הילד יהיה שמח כי שני ההורים ידרשו ממנו בדיוק אותו הדבר.
לסיכום, אין לך שום חובה להראות לבעלך שהוא לא בסדר כי הוא כן בסדר בדרך שלו. יש לשניכם אותה כוונה חיובית וצריך להגיע לפתרון אחיד שישרת אצל שניכם אותה כוונה חיובית.
הודיה מנחה נשים וילדים בתהליך גילוי ושחרור של חסמים רגשיים דרך הלא-מודע
תלחצי כאן לקבלת הטיפים איך לא להיכנס למאבק עם ילדך ובכך לשפר את התקשורת איתו
